מי מאיתנו לא נתקל בשבועות האחרונים בשלטי תעמולה התלויים על כל בית, מרפסת ומתקנים לשילוט חוצות, ובהם תעמולת בחירות למען מועמד אלמוני ורשימה פלונית. גל פרסום מודעות התעמולה הינו נדבך חשוב בהערכות המתמודדים לבחירות ברשויות המקומיות, אשר יתקיימו ביום 11.11.08. על פניו, המדובר בשילוט נעדר כל רגולציה שכן, לכאורה, זכותו של כל אדם להביע דעתו, בייחוד זו הפוליטית, במסגרת חופש הביטוי.
לאמיתו של דבר אין דברים כך כלל וכלל. תליית שילוט תעמולתי נתונה להגבלות ולהסדרה במסגרת חיקוקים שונים, בין היתר: חוקי עזר מקומיים, חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984, חוק הדרכים (שילוט), תשכ"ו-1966 ועוד. בימים אלו (90 ימים לפני יום הבחירות) נכנסים לתוקפם האיסורים וההגבלות שבחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959.
חוק זה נועד להסדיר את נושא תעמולת הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות כך שתישמר תחרות הוגנת ושוויונית בין המתמודדים השונים. החוק מעניק למושג "תעמולת בחירות" פרשנות נרחבת ביותר, הכוללת בין היתר: פרסום סקרים, פרסום מסמכים רשמיים של העירייה, כנסי בחירות, מודעות בעיתונים ועוד. להלן נביא את עיקרי ההוראות בנוגע לתליית שלטי התעמולה הצצים כפטריות אחר הגשם, ככל שמתקרב מועד הבחירות.
למעשה, החוק מתיר תליית שילוט תעמולתי בחמישה אתרים בלבד: על שטח דירת מגורים של אדם, על מטה בחירות, במיתקן פרסום ("שילוט חוצות") המופעל ע"י משווק פרסום, על אוטובוסים, ועל לוחות מודעות שיועדו לכך ע"י הרשות המקומית. לעומת זאת החוק אוסר מפורשות תליית כל שילוט תעמולה על שטחים המיועדים לציבור שילך או שיסע בהם, למשל מדרכות וכבישים. בנוסף, אסור לתלות שילוט על גדרות ועל שטחי רכוש משותף של בניינים, למשל על גג בית משותף. אין להוציא מכלל זה גם את הרשות המקומית המנועה מלפרסם פרסומיים "רשמיים", אך המכילים תעמולת בחירות אסורה כגון הצגת תמונתו ופועליו של נבחר ציבור המתמודד בבחירות.
פעמים רבות בשל לקונות (חוסרים) ואי בהירויות בלשון החוק, פועל יו"ר ועדת הבחירות לכנסת במסגרת פסיקותיו, מפרש את הוראות החוק ומתאימן למציאות החיים. למשל בתר"מ 60/03 שינוי נ' דוקורסקי עלתה השאלה מה דינו של שילוט תעמולה המוצב בחצר בית מגורים פרטי. יו"ר ועדת הבחירות, השופטת דליה דורנר, קבעה כי ניתן לתלות בחצר של בית מגורים פרטי שילוט תעמולתי. עם זאת, סייגה השופטת את קביעתה, וקבעה כי אין לעשות זאת בסמוך לגדר החצר. במקום אחר, אסרה יו"ר ועדת הבחירות תליית שלטי תעמולה על משאיות ומוניות שירות.
החוק מטיל את האחריות לעבירות תעמולה הן על הגוף המפרסם (סיעה/רשימה/מתמודד), הן על תולה המודעה בפועל, והן על מי שהחזיק בנכס בו התבצעה העבירה. החוק קובע כי מפר אחת מהוראות התעמולה, דינו- מאסר ששה חודשים או קנס. תקופת ההתיישנות לחוק זה היא שלוש שנים.
משמעות הוראות אלו היא כי במידה ואדם נתן הסכמתו לכך שיתלו שילוט תעמולתי בצד החיצוני של גדר ביתו, עשוי הוא להיות מואשם בעבירה על חוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959. בנוסף לכך, עשוי הוא להיות מואשם בעבירות לפי החוקים שצוינו לעיל, ולהיקנס בו במקום ע"י פקח עירוני בסכום של מאות שקלים. לא זו בלבד, אלא שעשוי אותו אדם, בדרך לא דרך, להיות מואשם בעבירות אלו אף שלוש שנים לאחר מועד ביצוע העבירה.
אחד הסעיפים המהותיים בחוק התעמולה הינו סעיף 13 לחוק הקובע איסור הפרעה לתעמולת בחירות ע"י סיעה/רשימה או מי מטעמם או למענם. איסור זה חל באופן תמידי ולא רק ב-90 הימים לפני הבחירות. במובן זה, ניתן להחיל איסור זה על תולשי ומשחיתי מודעות, על טרדנים המפריעים לאסיפת בחירות, ואפילו על פקחי עירייה אשר פועלים בחוסר סמכות להורדת שלטים.
ניתן לפעול כנגד מפירי החוק בשתי מישורים: המישור הראשון: הגשת בקשה לצו מניעה ליו"ר ועדת הבחירות של הכנסת, האמון, בין היתר, על פיקוח תחום תעמולת הבחירות גם בבחירות לרשויות המקומיות. ליו"ר הועדה הסמכות להוציא צווי מניעה בנוגע לבקשות המתייחסות להפרות בהווה או בעתיד. במידה ונעשו עבירות בעבר אשר חדלו מלהתקיים, ניתן להגיש תלונה למשטרת ישראל אשר מחויבת בלקיחת התלונה ובבירור העניין.
לאמיתו של דבר אין דברים כך כלל וכלל. תליית שילוט תעמולתי נתונה להגבלות ולהסדרה במסגרת חיקוקים שונים, בין היתר: חוקי עזר מקומיים, חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984, חוק הדרכים (שילוט), תשכ"ו-1966 ועוד. בימים אלו (90 ימים לפני יום הבחירות) נכנסים לתוקפם האיסורים וההגבלות שבחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959.
חוק זה נועד להסדיר את נושא תעמולת הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות כך שתישמר תחרות הוגנת ושוויונית בין המתמודדים השונים. החוק מעניק למושג "תעמולת בחירות" פרשנות נרחבת ביותר, הכוללת בין היתר: פרסום סקרים, פרסום מסמכים רשמיים של העירייה, כנסי בחירות, מודעות בעיתונים ועוד. להלן נביא את עיקרי ההוראות בנוגע לתליית שלטי התעמולה הצצים כפטריות אחר הגשם, ככל שמתקרב מועד הבחירות.
למעשה, החוק מתיר תליית שילוט תעמולתי בחמישה אתרים בלבד: על שטח דירת מגורים של אדם, על מטה בחירות, במיתקן פרסום ("שילוט חוצות") המופעל ע"י משווק פרסום, על אוטובוסים, ועל לוחות מודעות שיועדו לכך ע"י הרשות המקומית. לעומת זאת החוק אוסר מפורשות תליית כל שילוט תעמולה על שטחים המיועדים לציבור שילך או שיסע בהם, למשל מדרכות וכבישים. בנוסף, אסור לתלות שילוט על גדרות ועל שטחי רכוש משותף של בניינים, למשל על גג בית משותף. אין להוציא מכלל זה גם את הרשות המקומית המנועה מלפרסם פרסומיים "רשמיים", אך המכילים תעמולת בחירות אסורה כגון הצגת תמונתו ופועליו של נבחר ציבור המתמודד בבחירות.
פעמים רבות בשל לקונות (חוסרים) ואי בהירויות בלשון החוק, פועל יו"ר ועדת הבחירות לכנסת במסגרת פסיקותיו, מפרש את הוראות החוק ומתאימן למציאות החיים. למשל בתר"מ 60/03 שינוי נ' דוקורסקי עלתה השאלה מה דינו של שילוט תעמולה המוצב בחצר בית מגורים פרטי. יו"ר ועדת הבחירות, השופטת דליה דורנר, קבעה כי ניתן לתלות בחצר של בית מגורים פרטי שילוט תעמולתי. עם זאת, סייגה השופטת את קביעתה, וקבעה כי אין לעשות זאת בסמוך לגדר החצר. במקום אחר, אסרה יו"ר ועדת הבחירות תליית שלטי תעמולה על משאיות ומוניות שירות.
החוק מטיל את האחריות לעבירות תעמולה הן על הגוף המפרסם (סיעה/רשימה/מתמודד), הן על תולה המודעה בפועל, והן על מי שהחזיק בנכס בו התבצעה העבירה. החוק קובע כי מפר אחת מהוראות התעמולה, דינו- מאסר ששה חודשים או קנס. תקופת ההתיישנות לחוק זה היא שלוש שנים.
משמעות הוראות אלו היא כי במידה ואדם נתן הסכמתו לכך שיתלו שילוט תעמולתי בצד החיצוני של גדר ביתו, עשוי הוא להיות מואשם בעבירה על חוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959. בנוסף לכך, עשוי הוא להיות מואשם בעבירות לפי החוקים שצוינו לעיל, ולהיקנס בו במקום ע"י פקח עירוני בסכום של מאות שקלים. לא זו בלבד, אלא שעשוי אותו אדם, בדרך לא דרך, להיות מואשם בעבירות אלו אף שלוש שנים לאחר מועד ביצוע העבירה.
אחד הסעיפים המהותיים בחוק התעמולה הינו סעיף 13 לחוק הקובע איסור הפרעה לתעמולת בחירות ע"י סיעה/רשימה או מי מטעמם או למענם. איסור זה חל באופן תמידי ולא רק ב-90 הימים לפני הבחירות. במובן זה, ניתן להחיל איסור זה על תולשי ומשחיתי מודעות, על טרדנים המפריעים לאסיפת בחירות, ואפילו על פקחי עירייה אשר פועלים בחוסר סמכות להורדת שלטים.
ניתן לפעול כנגד מפירי החוק בשתי מישורים: המישור הראשון: הגשת בקשה לצו מניעה ליו"ר ועדת הבחירות של הכנסת, האמון, בין היתר, על פיקוח תחום תעמולת הבחירות גם בבחירות לרשויות המקומיות. ליו"ר הועדה הסמכות להוציא צווי מניעה בנוגע לבקשות המתייחסות להפרות בהווה או בעתיד. במידה ונעשו עבירות בעבר אשר חדלו מלהתקיים, ניתן להגיש תלונה למשטרת ישראל אשר מחויבת בלקיחת התלונה ובבירור העניין.
